החלטה בתיק בש"פ 1232/11

א.             בקשה ראשונה להארכת מעצרם של המשיבים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו-1996, בתשעים יום החל מיום 26.2.11 או עד למתן פסק הדין בת"פ 41385-05-10 בבית המשפט המחוזי מרכז, לפי המוקדם.

רקע והליכים

ב.            נגד המשיבים הוגש כתב אישום מתוקן המייחס להם עבירות של סחר בסם מסוכן, לפי סעיף 13 וסעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) תשל"ג-1973; והחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) ו-7(ג) רישא לפקודה. על פי הנטען באישום הראשון לכתב האישום המתוקן, ביום 3.5.10 הגיעו לישראל שני אזרחים בוליביאנים (להלן הבלדרים), אשר עובר להגעתם בלעו כמות של כשני קילוגרם סם מסוכן מסוג קוקאין. עם הגיעם לישראל, פלטו הבלדרים את הסמים במלון בתל אביב. בהמשך יצר אריאל בן אור (המשיב 1) קשר עם הבלדרים, ודאג לשכנם במלון באשקלון, במטרה לסחור עמם בסם. ביום 7.5.10 נפגש המשיב 1 עם הבלדרים ונסע עמם לנקודת מפגש, בד בבד יצר קשר עם משה גואטה (המשיב 2) על מנת שהלה יגיע לנקודת המפגש ויסייע בספירת הסמים ובהסתרתם. המשיב 2 יצר במקביל קשר עם גמליאל בועזיז (המשיב 3) במטרה למכור לו את הסם לאחר קבלתו. בהמשך (ובנפרד מן האירוע המתואר), במקום שקבעו לשם כך מסר המשיב 2 למשיב 3 כמאה גרם קוקאין. באותו יום נתפס המשיב 3 על ידי המשטרה כשברשותו הסם. בהמשך אותו יום, פגשו המשיב 2 ונאשם נוסף את המשיב 1 ואת הבלדרים. הבלדרים מסרו את הסם למשיב 1, והוא והמשיב 2 ספרו את אריזות הסמים מאחורי שיח בקרבת מקום, ושם הטמינום. על פי המתואר באישום השני לכתב האישום המתוקן, ביום 27.4.10 תיאמו המשיב 2 והמשיב 3 עם נאשם נוסף העברת סם לנאשם הנוסף, על ידי המשיב 2 ובתיווך המשיב 3; בשעה 22:45 באותו יום נעשתה העיסקה האמורה.

ג.            עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 9.6.10 קבע בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת בוסתן), כי אם ייקבע שישנן ראיות לכאורה נגד המשיבים, ספק רב אם ניתן יהא לשחררם לחלופת מעצר, עם זאת, לבקשת בא כוחו של המשיב 3 הורה בית המשפט על קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו. למשיבים האחרים ניתנה שהות להסדרת ייצוגם. תסקיר שירות המבחן מיום 23.6.10 לא המליץ על שחרור המשיב 3 לחלופת מעצר. בתסקיר נאמר, כי המשיב 3 הוא אדם סגור ומופנם המתבטא באופן חשדני וסלקטיבי "וניכר כי גם באופן מעורפל ומטושטש". נאמר, כי אין בחלופה המוצעת כדי לספק ביטחון מלא להפחתת מסוכנותו; וכי אין הוא בשל לעת ההיא להשתלב בתכנית טיפולית בקהילה לתקופה ממושכת.

ד.            בהחלטתו מיום 12.7.10 הורה בית המשפט (השופטת בוסתן), בהסכמת המשיב 3, על מעצרו עד תום ההליכים. בהחלטתו מיום 13.9.10 הורה בית המשפט (השופטת ברנט) על מעצר המשיב 1 עד תום ההליכים נגדו. נקבע, כי נוכח מסוכנותו הרבה הנלמדת הן ממעשיו החמורים והן מעברו הפלילי המכביד (סחר בסמים; בריחה ממשמורת חוקית; בריחה ממעצר ושיבוש הליכי משפט) אין ליתן בו אמון ואין ניתן לאיין את מסוכנותו על ידי חלופת מעצר. בהחלטתו מיום 28.10.10 הורה בית המשפט (השופטת ברנט) על קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו של המשיב 2; צוין, כי מחד גיסא ישנה חולשה מסוימת בראיות נגדו, ומאידך גיסא, למשיב בעל עבר פלילי בתחום הסמים וכן שתק בחקירותיו.

ה.           בתסקיר מיום 24.11.10, שהוגש בעניינו של המשיב 2 נאמר, כי משיב זה בחר באופן מודע לנהל את חייו משך תקופה ארוכה באורח שלילי, והוטל ספק בשינוי שכנטען חל בגישתו. עם זאת נאמר, כי המשיב מפנים את התוצאות הקשות האפשריות של התנהגותו. נאמר, כי בני משפחתו מבינים את תפקידים כמפקחים, ולפיכך הומלץ על שחרורו לחלופת מעצר. עם זאת לא הומלץ על פיקוח מעצר וטיפול, נוכח "קשייו לראות הגורמים הפנימיים שעיצבו אישיותו והתנהגותו הבעייתית". בהחלטתו מיום 9.12.10 הורה בית המשפט (השופטת ברנט) על מעצר המשיב 2 עד תום ההליכים. נקבע, כי הגם שבחוות הדעת של שירות המבחן הומלץ לשחררו לחלופת מעצר, עולה הימנה כי אין השירות סומך ידיו באופן מלא על המפקחים; וכי אין הוא סבור שהשינוי בחייו של המשיב אמיתי ועמוק. נקבע, כי נוכח האמור, וכן נוכח עברו הפלילי המכביד של המשיב (נגדו תלוי ועומד עונש מאסר על תנאי בר הפעלה) וחומרת מעשיו, יש להורות על המשך מעצרו.

הבקשה והדיון

ו.             משלא נסתיים משפטם של המשיבים עד כה, בפנינו בקשה להארכת מעצרם מעל לתשעה חודשים. בבקשה נטען, כי מסוכנותם הרבה נלמדת מן העבירות המיוחסות להם בכתב האישום, ומאופי ביצוען, נוכח התחכום והנועזות שהפגינו. צוין, כי למשיב 1 עבר פלילי מכביד הכולל 12 הרשעות קודמות מתחום הסמים, האלימות, הרכוש ואף בריחה ממשמורת חוקית (משנת 1991) ובריחה ממעצר (משנת 1992), וכי הוא ריצה בעבר מאסר; למשיב 2 עבר פלילי מכביד הכולל הרשעות קודמות בעבירות רכוש, סמים ואלימות, והוא ריצה עונש מאסר מאחורי סורג ובריח; אף למשיב 3 עבר פלילי מכביד הכולל הרשעות קודמות בעבירות סמים, רכוש ואלימות, ואף הוא ריצה עונשי מאסר בפועל לא מעטים. נטען, כי הדבר מוכיח שאין אימת הדין על המשיבים, וכי רישומיהם הפליליים וחזרתם לעבירות כנטען מגלים, שאין ראוי ליתן בהם אמון. המבקשת ציינה כי אמנם המשפט אינו מצוי בשלב מתקדם ביותר, אך צוין כי חלק ניכר מן העיכוב נבע מהסדרת ייצוגם של שניים מן המשיבים 2 ו-3, ובשל הליך גישור שנמשך מספר חודשים ולא צלח. נמסר, כי ביום 23.2.11 קבוע דיון בו צפויים להיקבע מועדי ההוכחות בתיק.

ז.             בדיון בפני (ביום 22.2.11) ציינה עו"ד קדוש שטענה למדינה, כי שניים מן הנאשמים בפרשה שוחררו לחלופות. כן נאמר, כי הבלדרים המשמשים כעדי תביעה נשפטו ונגזר דינם ל-40 חודשי מאסר כל אחד. אשר למשפט, התגלע קושי במועדים גם כיון שהשופטת האמורה לדון בתיק יוצאת לשבתון בחלק מן התקופה.

ח.           אומר כבר כאן, כי על פי הודעה שנתקבלה לאחר הדיון בפני, בדיון בבית המשפט המחוזי ביום 23.2.11 פסלה עצמה השופטת מניהול התיק, כיון שישבה לדין באחד מהליכי המעצר, והתיק עבר לשופטת אחרת. דיון שנקבע בפניה ליום 1.3.11 למענה (ולקביעת מועדים מן הסתם) נדחה. על כן אין כרגע מועדי הוכחות קבועים.

ט.           אחזור לדיון בפני ב-22.2.11. עו"ד רוטנברג טען למשיב 1 כי מטעמו לא  היו בקשות דחיה והקושי היה שחומר חקירה לא הועבר, וכן כי אין להתחשב בזמן שהוקדש לגישור, שכן יכלו להתקיים מועדי הוכחות במקביל. על כן נתבקש שחרורו של משיב 1, ונאמר כי עברו בהפרת הוראות חוקיות הוא מלפני שנים רבות, וגם עבירותיו האחרות ישנות.

י.             עו"ד נודל טען למשיב 2, כי לשולחו תסקיר חיובי ובו ערבים טובים, חרף עברו. נאמר כי דיונים לא נדחו בגלל משיב זה; עוד נטען, כי הגישור עסק בעונש בלבד, ולא נדרש לראיות, שיש בהן חולשה והעבירה הלא נכונה יוחסה למשיב 2.

יא.         עו"ד גבאי טען למשיב 3, וביקש תסקיר משלים "ללא התחייבות", שכן כחלוף הזמן - והגם שניתנה הסכמה בשעתו למעצר - נשתנתה נקודת האיזון.

יב.          כל הסניגורים טענו כי משמעות הארכה עתה היא גם הארכה נוספת אחריה, נוכח שבתון בית המשפט (כאמור, השתנה בינתיים המותב).

הכרעה

יג.          המצב שאליו נקלע התיק אינו משופר. ממכלול טעמים לא החלו ההוכחות אף כתום תשעה חודשים; הצטרפו זו לזו שאלות ייצוג, תקופת גישור, שביתת הפרקליטים ועתה חילופי מותב. מאידך גיסא, המדובר בעבירות המוגדרות סטטוטורית כמסוכנות, ובאופן קונקרטי בכמויות גדולות של סם קשה, ובמי שעברם מכביד ביותר. איזוהי הדרך שיבור לו בית המשפט? תפקידו של בית משפט זה בתיקי סעיף 62 לחוק המעצרים, נאמר פעם אחר פעם, הוא בקרת ההליך, ובמובן זה המצב כאמור - אינו כדבעי בתיק, גם אם הטעמים וה"אחריות" מתחלקים בין הגורמים השונים. ואולם, לשם הכרעה לטובת שחרור לחלופה יש צורך בבחינת המעשים והעושים. על מסוכנות המעשים הן על פי קביעת המחוקק והן במהותם הספציפית הקשה אין צורך להכביר מלים. אשר לעושים, עברם של כל המשיבים מכביד מאוד. משיב 1, יליד 1978, עמד מ-1992 12 פעמים לפני בתי המשפט בעבירות אלימות, סמים, רכוש, איומים וכאמור - בריחה ממשמורת וממעצר, וריצה מאסרים. המשיב 2, יליד 1970, עמד 7 פעמים לפני בתי המשפט, מ-1991, בעבירות אלימות וסמים, לרבות מאסר ממושך. התסקיר לגביו המליץ על ערבים בני משפחה, אך לא על פיקוח מעצר, וחוששני כבית המשפט המחוזי בשעתו שאין הדברים שבתסקיר מתישבים דיים עם הצורך בהבטחת שלום הציבור. המשיב 3, יליד 1968, עמד מאז 1984 13 פעמים לפני בית המשפט, וריצה מאסרים - מהם ממושכים; התסקיר לגביו לא היה חיובי. איני סבור כי לעת זו השתנתה נקודת האיזון לגבי מי מהם, אך מאידך גיסא יש מקום לקביעת תאריכים מוקדמים ולהחשת ההוכחות. הואיל ונוכח האמור לגבי עברם של המשיבים, אין מקום להעביר החלטה זו למותב הדן שהחל בעבודתו, תועבר ההחלטה לנשיאת בית המשפט המחוזי מרכז. הצדדים יפנו לבית המשפט לקביעת מועדים מוקדמים. כדי לאפשר זאת יוארך המעצר עתה עד יום 31.3.11.

           ניתנה היום כ"ז באדר א' תשע"א (3.3.2011).